בענין אם פסח מצרים הוי בדילוג או בסדר
בתורה נקראת החג חג המצות (ויקרא כג, ו), אבל אנו קוראים החג פסח. ובשפת אמת (ראה סדר הערוך ח"ב ע' כז, וע' לג) כתב שהשם פסח, שהוא מלשון קפיצה ודילוג, בא להורות שהיו ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה, והקב"ה ברוב רחמיו לא המתין לאתרותא דלתתא, אלא דילג על הכל וגאל את אבותינו באתערותא דלעילא. וביודיענו שאין ביכולתנו להכין עצמו כראוי לקדושת החג, בלא שהקב"ה ידלג על המדרגות, ויערה עלינו רוח קדוש ממרום, לכן אנו קוראים לחג זה בשם חג הפסח, להורות על דילוג המדרגות, שהקב"ה יפתח את לבנו בטובו הגדול.
אבל לפי שרצון הקב"ה שהאדם לא יתרשל במצוות, ויעשה בעצמו המוטל עליו בהכנת החג בקדושה ובטהרה, לכן לא קראה התורה לחג בשם חג הפסח, כי אם חג המצות.
ויש להעיר שגם בפסח מצרים היתה איזה סדר, דהנה במכילתא (שמות יב, נא) על הפסוק "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם" כתוב במדרש "מלמד שלא יצאו במהומה . . אע"פ שיצאו בחפזון, מ"מ יצאו בסדר ולא במהומה" ויל"ע.
בענין קליות ואגוזים לתינוקת
בענין קליות ואגוזים לתינוקת
בראש השנה[1] אין אוכלים אגוזים, לפי שאגוז בגימטריא חטא (בלי אות א' שאינו נשמעת עי' רמ"א סי' תקפ"ג סעי' ב[2]). ואילו ביו"ט של פסח אוכלים. (ועי' סדר הערוך ח"ב ע' מב' טעמים שונים לזה). וי"ל בפשטות שמכיון שהוא ליל שימורים (שמות יב, מב) אין מקום להחשש[3].
[1] ויש שאין אוכלים עד הושענא רבה, ראה בשו"ת בית היוצר סי' מ"ג (מונקץ', תרנ"ו – ס"ב) ע' לג, ד, ובהתעוררות תשובה (ירושלים, תש"נ) ע' סה, ב, וראה גם בהמצויין בנטעי גבריאל ראש השנה ע' סג ו' ובהערות.
[2] הרמ"א מביא גם טעם שמרבה קיחה וניעה, ומקשה על המתפלל, אבל אדה"ז בסי' תקפ"ג סעי' ו' מביא רק הטעם שמרבה הקיחה וניעה, ולפ"ז לא קשה ענין של אגוזים בפסח, כי אינו יום של תפילה כמו ראש השנה.
(והערני ח"א שצ"ע קצת על הטעם של אגוז בגי' חטא (חוץ מזה שהוא בלי הא'), שהרי אגוז הוי גם בגי' טוב, ויל"ע).
[3] ויש להעיר מדברי החת"ס (מובא בהערות "עקבי סופר" על ההתעוררות תשובה( (ירושלים, תש"נ) ע' סה וז"ל: "וקצת מזה שמעתי ממורי מהרמ"ס ז"ל, והוא לא היה נזהר [מאכילת אגוזים] זולת ביום ר"ה בלבד בשאר ימים, כי אמר אגוז רומז בגלות ישראל כמבואר במדרש, אשר גם אם יתגולל בעפר לא יתלכלך הפרי, כן ישראל יעמדו ביופיים גם בגולה, ולכן ירמזו בר"ה בסימני גלות כו" עכ"ל, עיין בהמצויין שם.
ויש להעיר שמפשטות דברי אדה"ז בסי' תקפ"ג סעי' ו' משמע שהוי דוקא בר"ה, (ראה בהערה הקודמת) עיי"ש.
בענין מה נשתנה
באבודרהם מבואר, שקושיית מה נשתנה הוא, שלכ' עושים בלילה הזה ענינים שסותרים זא"ז, מצד א' אוכלים מצה ומרור שהם ענינים של עבדות, ומצד השני מטבילין ואוכלים ושותים בהסיבה, שהוי דרך חירות. ועיי"ש שהתי' לקושיית אלו הוא שעושים זכר להחירות ולהגאולה[1].
וי"ל באו"א שבאמת מכיון שמשיח עדיין לא בא לא הי' גאולה שלימה ולכן אף שעושים זכר להגאולה מ"מ מכיון שלא הי' גאולה שלימה עושים ג"כ ענינים של עבדות. וע"ד זכר לחורבן שעושים בחתונה וכדומה.
אבל לכ' יש להקשות ע"ז מהמבואר בשו"ע אדה"ז בסי' תע"ב סעי' ו וז"ל: "אע"פ שבכל השנה טוב למעט בכלים נאים זכר לחורבן, מכל מקום בליל פסח טוב להרבות בכלים נאים לפי כחו" עכ"ל, ויל"ע.
[1] ויש להעיר מלקו"ש חי"ז (ברוקלין, תשמ"א) ע' י"ז ואילך.
