במגילה ו, ב מבואר שאומרים
ענין של יגעתי ומצאתי תאמין רק במקראים מסויימים :יגעתי ומצאתי תאמן והני מילי
בד"ת אבל במשא ומתן סייעתא דשמיא היא, ובד"ת לא אמרן אלא לאיחדודי אבל
לאוקמי גירסא (שלא תשתכח ממנו - רש"י) סייעתא דשמייא היא (דיש שיגע ואינו
מוצא - רש"י).
וזה מתאים עם המבואר
בלקו"ת (שלח מב, ד ובכ"מ) שזה שכתוב (תהלים קכח:ב) יגיע כפיך כי תאכל
הוי רק "יגיע כפיך – ולא יגיעת המוח". ראה גם לקוש ח"כ ע 276, כי
ענין יגיע הוי של מצאתי הוי רק במקריים מסויימם.
אבל מה שטעון ביאור הוא
בגוף הענין שמחלקים שיגעתי ומצאתי הוי רק על החידודי ולא על לאוקמי גירסא שהרי
הרבי מהר"ש מבאר ענין של יגעתי ומצאתי (במים רבים תרלו סעי' קעב ע' קפט)
שע"י היגיעה הוא "מוציא הכח הפנימי מהעלם אל הגילוי", ולכ' ענין זה
הי צ"ל גם בזכרון, וצ"ע.
ועוד צע"ק שהרי בתניא
פמ"ב מבואר שענין של יגעתי ומצאתי שייך גם להתבוננות בתפלה שהוא יביא ליראה
את ה'. ובדוחק י"ל שהתבוננות ענינו
עיון תורה, אבל ז"א כי שם העיקר הוא היראה הבא מהלימוד, וכן הבין הרבי
רש"ב את דברי התניא בקונ' התפילה פ"ג וכן מפורש בלקו"ש ח"ב
567 ולכ' מדברי הגמ' מבואר שאין אומרים יגעתי בכ"מ.
וראה בלקו"ש חכ"ד
ע' 293-4 וכן בכ"ב ע 277, וכן בלקוש ח"ד ע' 1165 משמע שאומרים כן בכל
דבר בעבודת ה', ועד"ז בכ"מ בדברי רבנו, וצ"ב בהסברא לחלק.
