שומר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו - משלי כא:כג

כתב רמב"ם דעות ד:טו ואכילה גסה לגוף כל אדם כמו סם המות. והוא עיקר לכל החלאים. ורוב החלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים, או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה אפילו ממאכלים טובים. הוא ששלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו. כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע ולשונו מלדבר אלא בצרכיו[1].

דברי הרמב"ם הם כמו הפ"א באבן העזרא. וז"ל האבן עזרא בא"ד: "פ"א שומר פיו מאוכל ולשונו מדבר".

פי' של האבן עזרא מבאר כפל הלשון[2].

גרסי' בברכות יז, א "מר בריה דרבינא כי הוה מסיים צלותיה אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתותי מדבר מרמה וכו'"

ויש לעיין אם הוא בונה תפילה זו על דברי שלמה המלך[3]. לפי רוב מפרשי הקרא י"ל שהוא בנוי על פסוק זה, אבל להרמב"ם לכ' אינו כן כי "לשוני מרע" אינו משמע שענינו לענין אכילה[4], כי לכ' הוי חידוש לומר שמתפללים שלא יבוא מאכל רע לפיו (בלי שהוא יודע עליו)[5].

ויש להביא סימוכים לומר שלשון של מר בריה דרבינא אינו מיסוד על לשון הקרא, כי הוא משמש בלשון ""שפתותי" ולא "פיו", וכן מביא "לשון לפני "שפותי" דלא כסדר דקרא שמקדים פיו ללשונו.

---

[1] בס' דעות ומחשבה מבאר."ולשונו מלדבר אלא בצרכיו." משמע שרבוי דברים מזיק לבריאות שקבע הדברים גם כאן בהלכות דיעות באזהרות לבריאות. 

[2] ראה להלן בהערות מהגר"א על מימירא דביה דרבנינא ויש לבאר עפ"ז כפל הלשון.

[3] אף שדברי שלמה המלך אינם בדרך תפילה, והם רק עצה לאדם.

[4] וכן פירש הגר"א מובא בעץ יוסף על העין יעקב וז"ל בא"ד: "והחילוק בין רע למרמה הוא זה, שהרע הוא הרע בעצם ופיו ולבו שוים לרע. ומרמה הוא שמדבר טוב ולבו חושב להרע והוא נקרא שפתי חלקות דוגמת השפתים שהם נחלקים כן נחלק פיו. וז"ש נצור לשוני מרע כי הרע פיו ולבו כאחד לרע, ושפתי מדבר מרמה שהמדבר מרמה פיו חלוק מלבו כדוגמת השפתים (הגר"א משלי ב).

[5] לאידך יש להעיר קצת שמימרא זו בגמ' בא אחר דברי הגמ' אודות תפילה שלא יהי' "יסורין וחלאים רעים" שהרמב"ם אומר שם שרובם באים מחולי המעיים.