קדושים תהיו "איש אמו ואביו תראו ואת שבתותי תשמרו"
(ויקרא יט:ג)
א). וצ"ב בהשייכות בין ג' ענינים אלו, ועי' בלקו"ש (ראה
ח"א) שמבאר השייכות, שכדי לבוא ענין
זה לדור אחר צריך להיות שבת, דרגא נעלית של גילוי עיי"ש.
ויש להוסיף שכדי שענין זה יבוא של קדושים תהיו יבוא לדור
השני, זהו ע"י שהבנים יש להם שייכות טוב עם אביו ואמו, וזה בא ביום שבת, כי
אז יש להם יותר זמן עם הוריהם וכו'.
ועוד י"ל כי ענין זה של קדושים תהיו שייך לענין של הפרשה
מהעולם, וזהו כמו סור מרע, ולסור מרע בניגוד לעשה טוב דרוש שיהי' יראת ה'. וזהו ע"י שיש שייכות להוריהם באופן של
יראה (בנוסף לכבוד), ואז יהי' יראת שמים. אבל כדי ייראה זו יהי' יראה באופן המתאים
לא פחד, צריך להיות מנוחה בבית וזה בא ע"י המנוחה של שבת.
ב). בענין השייכות בין כיבוד אב ואם לשמירת שבת מבאר
רש"י בד"ה ואת שבתותי תשמרו וז"ל: "סמוך שבת למורא אב לומר
אע"פ שהזהרתיך על מורא אב ואם אם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל
מצות" עכ"ל. ואם "כן הוא בשאר כל מצוות" למה הובא אצל מורא אב
ואם.
וחשבתי שאפשר י"ל ע"פ הידוע שענין שבת הוא זכרון
למעשה בראשית, והי' מקום לומר שמכיון שאביו ואמו הי' שותפים בבריאתו, זה ידחה את
השמירה של קיום שבת. בא הכתוב לומר שהם היו שותפים רק בבריאת גופו ולא בנשמתו,
וזהו ענין סמיכות לקדושים יהיו לשמור את הנשמה.
ובאו"א י"ל שהסמיכות לקדושים יהיו הוא שאחר שלמדנו
כדלעיל שאביו ואמר הם שותפים רק בגופו ולא בנשמתו, בא הכתוב לומר שמ"מ אף שלא
בראו נשמתו, אבל קדושת חייו קשורים באופן חזק עם ההורים.
No comments:
Post a Comment