ובלקו"ש חל"ד ע' 701 (ואילך) הקשה רבנו, למה צריך הרמב"ם להביא
ראי' מערי מקלט, מה חסר בהראיות שב"ושב ה' וגו' ומפרשת בלעם.
והצורך בשני ראיות הראשונות מובן, כי כוונת הרמב"ם כאן בהלכות מלכים
הוא על האמונה במלך המשיח, היינו, שנוסף על החיוב להאמין בכללות ענין הגאולה
שהקב"ה עתיד לגאול את בנ"י באיזה אופן שהוא, חייבים גם להאמין במלך
המשיח עם פרטי עניניו ומעלותיו, (המפורטים ברמב"ם), כדיוק לשון הרמב"ם:
וכל מי שאינו מאמין בו" ודבר זה אינו מפורש בפסוק "ושב ה"א את
שבותך גו' וקבצך וגו' והביאך ה'", אלא רק בפרשת בלעם ש"שם נבא בשני
המשיחים" דוד ומלך המשיח.
ולאידך לא הסתפק בהראי' מפרשת בלעם, כי אין כוונת הרמב"ם כאן רק להביא
ראיות מהתורה שבכתב על ביאת המשיח, ועדות זה אינה רק ע"פ פירוש פסוקי התורה
שבתורה שבע"פ [שגם הכופר בפירושה והוא בכלל תורה שבעל פה הוא בכלל כופר
בתורה, רמב"ם הל' תשובה פ"ג ה"ח] "אלא אלו דברים הדברים
המפורשים בתורה" ואילו בנבואת בלעם נאמרו בדרך משל וחידה, משא"כ בפסוק
הראשון שמפורש בו ע"ד הגאולה, קבוץ גליות וכו.
וממשיך רבנו לבאר שהצורך בהראי' מערי מקלט הוא לקשר ההכרח לביאת המשיח עם
מצוה של תורה, ומבאר מעלת נצחיות המצוה על הכרח קיום דברי נבוא אף כי בדבר טוב
יקוים מ"מ אין זה נצחי מצד עצמם, עיי"ש בארוכה.
ב. בתחילת השיחה כשמביא הרבי הרמב"ם בנוגע לערי מקלט עושה דיון בהע' 4
וזלה"ק: צע"ק ממחז"ל (סנהדרין עא, א דבן סורר ומורה ועיר נדחת
"לא הי' ולא עתיד להיות . . אלא דורש וקבל שכר". ואולי יש לחלק
ואכ"מ".
ושמעתי מח"א לתרץ ולבאר הישוב של הרבי בין עיר הנדחת ובבן סורר לערי
מקלט כי ערי מקלט המצוה כבר התחילה בשש שנים הראשונות, ולכן זהו רק גמר המצוה,
ורואים שבנוגע לשש שנים הראשונות לא היו באופן של דרוש וקבל שכר.
ולכ' הוא מדויק בדברי הראשונים: ראה לשון רש"י על שופטים פי"ט
פ"ט בד"ה ויספת לך "הרי ט' ג' שבעבר הירדן וג' שבארץ כנען וג'
לעת"ל" ומדויק כנ"ל. וכן בספרי עה"פ עיי"ש.
אבל לכ' מלשון הרמב"ם יש לדייק דלא כך "ומעולם לא הי' דבר זה
ולא צוה הקב"ה לתוהו", ומזה משמע קצת שהרמב"ם מדגיש שדבר זה לא הי'
לעולם. ואולי אפשר לפרש "שמעולם לא הי' דבר זה" פירושו שלא הי' הירחיב,
וה"לא צוה הקב"ה לתוהו" הולך על ענין הוספת שלש ערי מקלט. ובזה
מדוייק (א) כפל הלשון (ב) שינוי הלשון שבתחילה מזכיר רק לא הי' ובסוף ולא צוה
הקב"ה כי הראשון הולך על מציאות הירחיב והשני על הצווי לבנ"י.
ג. ונראה לבאר זה בהקדם דברי הגמ' בסנהדרין שמדבר על כללות ענין דרוש
וקבל שכר, שבתחילה מביאה הגמ' שיטת ר"י כנ"ל, וכמבואר בב"ח שאינו
שייך במציאות שיהי' בן סורר ומורה. ואח"כ מביאה הגמ' שיטת ר' שמעון, שלשיטתו
אינו מסתבר שיהי' מצוה כזאת, כי רק מפני שהבן זולל ואכל תרמיטר בשר ושתה חצי לוג
יין האיטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסקילה. ז.א. שלשיטתו אין הפי' שאינו שייך
במציאות ויהא רק שרוב הורים לא יביאו ילדיהם. ולכן מסתבר לומר שהכתוב הוא בדרך דרש
וקבל שכר. ור"י אומר שהוא ישב על קבר של בן סורר. ורואים מכ"ז שאמוראים
אלו אומרים דרוש וקבל שכר כשיש קושיא חזקה על האפשריות של דבר בתורה ואז אומרים
דרוש וקבל שכר, או אם הוא כר' יהודה שאינו שייך במציאות או ר' יהושע שיש קושיא
חזקה על האפשריות.
ואם כנים הדברים, לכ' יש קושיא חזקה על ענין של ערי מקלט לעת"ל,
שמקשים כמה מפרשים (זית רענן להמג"א, ספר הליקוטים להאריז"ל, שער המצות
פרשת שופטים עה"פ, ש"ך עה"ת עה"פ, של"ה בית דוד בסופו
כד, רע"א ואילך, משכיל לדוד פ' שופטים ועוד): לכ' למה צריכים להוסיף ערי מקלט
לעת"ל, לכ' לא יהיו רוצחים אפילו באוה"ע, כמ"ש בישעי' (ב, ד)
"לא ישא גוי אל גוי חרב". ואף שערי מקלט הוא בעיקר להריגה בשוגג, אף
הריגה בשוגג אינו שייך לעת"ל, הן מצד הנהרג והן מצד ההורג; כמ"ש בגמ'
מכות י,ב: ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו – במה הכתוב בשני בני אדם שהרגו את הנפש,
אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד [ואין עדות וכו'], הקב"ה מזמינן לפונדק אחד אחד
זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג יורד בסולם ונופל עליו והורגו, זה שהרג
במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה". וכן מצד ההורג כידוע (אגה"ק סו"ס
כ"ח), שאפי' ההורג בשוגג הוא מצד זה שיש לו שייכות אל הרע שבהחטא "כל
השוגגין צריכין כפרה" (פרש"י ריש מס' שבועות ד"ה תחלה). והיות
שלעת"ל יתבטל הרע שבעולם במילא מובן שלא יהיה חטא של הורג בשוגג. וא"כ
רואים שיש קושיא חזקה על ענין עיר מקלט לעת"ל.
ולפ"ז יובן שמכיון שיש לנו קושיא חזקה על ענין עיר מקלט לעת"ל, שייך
להשוותו להגדר של דרוש וקבל שכר.
ד. אבל צ"ל כוונת רבינו בה"אולי יש לחלק והאכ"מ". ויש
לבאר זה ע"פ המבואר בלקו"ש חכ"ד ע' 701 ואילך. שמביא רבנו קושיא
הנ"ל ומביא התי' של המנ"ח שהוי גזה"כ ומקשה עליו שמהמשך הכתובים
משמע שערי מקלט לעת"ל שייכים להריגה בפועל, כי המשך לשון הכתובים "ולא
ישפך דם נקי בקרב ארצך אשר ה"א נותן לך נחלה.
ומביא רבנו לתרץ שענין ההריגה מדובר על ההריגה בשוגג בזמן הגלות והעיר מקלט
לעת"ל הוא לההריגה של זמן הגלות. ומביא רבנו דוגמא משבת יב, ב שר' ישמעאל כתב
על פקנסו כשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה. ובנוגע לגואל הדם איך שייך ההריגה
והרדיפה בזמן הבית מחדש רבנו שהוא מצד זה שמצוה ביד גואל הדם, עיי"ש בארוכה
ובההערות.
אבל עיי"ש שרבנו מקשה שלשי' הרמב"ם שהוא סובר שלא הוי מצוה רק
רשות, בהל' רוצח פ"ה ה"י. ומחדש שם רבנו שאף שהוא רשות, מ"מ זהו מה
שצריכים לעשות מעצמם וע"ד ענין קנאין פוגעים בו ראה הערה 56
ולפ"ז יש לבאר, שה"אולי יש לחלק" הוא שלהשי' שסוברים שיש מצוה
ביד גואל הדם, אזי מובן שפיר למה אין קושיא על המצוה של עיר נדחת, ולכן אין מקום
לומר הענין של דרוש וקבל שכר, משא"כ לשי' הרמב"ם שהוי רשות, עוד
צ"ב בכל הענין של ערי מקלט לעת"ל, אבל אולי יש לחלק כמו שבאר רבנו
כנ"ל, שהוי ע"ד קנאין פוגעין, שאף שהיא רשות, מ"מ היא ע"ד
מצוה.
ה. ובאו"א יש לבאר ה"אולי יש לחלק" כי לכ' יש לנו ההכרח שיקוים הסיבה
הירחיב ה"א את גבולך ולכ' אין דמיון כלל וכלל להמקרה של עיר הנדחת ובן סורר
ומורה, ובהקדם שבפרשת שופטים פי"ט פ"ח אמר הכתוב: "ואם יחריב ה'
אלקיך את גבולך כאשר נשבע לאובתיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך"
וברש"י ד"ה ואם ירחיב פי' וז"ל: כאשר נשבע לתת לך ארץ קני קניזי
וקדמוני ע"כ. ובשפתי חכמים אות מ' כתב וז"ל: פי' השי"ת הבטיח לתת
עשר אומות ולא נתן לישראל רק שבע אומות, וקני קניזי וקדמוני עדיין לא נתן אלא
שעתידים להיות ירושה לקיים שבועות האבות ע"כ. ולכ' רואים בפירוש, שהכתוב תולה
השלשה ערי מקלט בקני וקניזי וקדמוני ושלש אלה בודאי יהיו כדי לקיים שבועת הארץ,
משא"כ עיר הנדחת ובן סורר ומורה מי יאמר שיש הכרח שיקיימו? (ראה רמב"ן
עה"פ). אבל עצ"ע למה הוי זה רק "אולי יש לחלק" לכ' הוי זה
חילוק פשוט ועצ"ע.
No comments:
Post a Comment