בענין חזקת משיח

א. רמב"ם הלכות מלכים פי"א ה"ד וז"ל: ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכת ושל בעל פה, ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחם מלחמות ה' – הרי זה בחזקת שהוא משיח. אם עשה והצליח ונצח את כל האומות שסביביו ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – הרי זה משיח ודאי . . ואם לא הצליח עד כה, או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו . . ע"כ.

ולכ' צ"ל הפירש בדברי הרמב"ם ש"אם לא הצליח" "בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה". שלכ' רק מפני שלא הצליח זהו סיבה שהוא לא יהי' משיח ואינו זה שהבטיחה עליו תורה. בנוגע למי ש"נהרג" מובן שכיון שנהרג אינו יכול להיות משיח. אבל זה שלא הצליח למה אינו יכול לעשות פעולות בהמשך ימי חייו שעל ידם יקבל התואר של חזקת משיח וכו'.

ובמבט ראשון הי' יכול לבאר שהפי' ב"אינו זה שהבטיחה עליו . ." הוא שעכשיו כמו שהוא, אינו מי שהתורה מבטיח עליו. ואה"נ שבהמשך ימי חייו ע"י פעולות שונות של הצלחה יהי' מוכתר בהתואר של "מלך המשיח.

אבל לכ' אין לומר כן מפני כמה סיבות:

א) הרמב"ם בתחילת ההלכה מבאר באופן ברור מהי הגדר של מי שהוא בחזקת משיח, ואיך יתעלה להגדר של משיח ודאי. ולפ"ז מובן שעד שיצליח אין לו הגדר של משיח, ולמה צריך הרמב"ם ליכפול דבריו.

ב) לכ' הפי' בדברי הרמב"ם "או נהרג" הוא שמי שנהרג אינו יכול להיות משיח. וכמו שרואים בדברי הרמב"ם בה"ג אודות בן כוזיבא ש"כיון שנהרג נודע להם שאינו". ומלשון הרמב"ם שכולל שני ענינים אלו "לא הצליח" ו"או נהרג" ביחד משמע שלשניהם ישנו אותו הגדר, שאינו יכול להיות משיח כמו מי שנהרג. וא"כ הדרא קושתא לדוכתא מהי הוודאות שזה שלא הצליח לא יכול לעשות פעלות בהמשך ימי חייו ולהצליח ואזי יהי' משיח[1].

ב. ואפשר י"ל שכוונת הרמב"ם ב"אם לא הצליח עד כה . . בידוע . ." הוא כי מדובר במי שמת ואם לא הצליח ומת אינו יכול להיות משיח והרי הוא ככל מלכי ב"ד שמתו. וממשיך הרמב"ם "או נהרג" שאף אם הצליח ונהרג אינו יכול להיות משיח מכיון שהריגה הוא היפך ההצלחה, אבל אם הצליח ומת יכול להיות משיח כדלקמן.

ולפ"ז מובן למה רק מפני שלא הצליח הרי "ידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה", כי מכיון שהמדובר הוא במי שמת שוב אינו יכול להתעלות להדרגה של משיח ודאי, משא"כ מי שרק לא הצליח שוב יכול להתעלות להדרגה של משיח ודאי[2].

אולם זהו בתנאי שאינו יורד ממה שכבר הגיע, שאם בתחילה התחיל להצליח ופסק ההצלחה שלו אין זה מעכב, ושוב יכול להתעלות אח"כ, אבל אם הוא יורד ממדריגתו אז שוב אינו יכול להיות משיח. ולכן אם נהרג הרי זהו כמו ירידה מהצלחתו, בניגוד למי שמת באופן טבעי שכמובן זהו סדר בחיים הטבעי ואינו היפך ההצלחה (אף שאפשר שיהיה הפסק בהצלחתו, אבל כנ"ל אין זה מונע), וכלשון הרמב"ם בהל' תעניות פ"ה ה"ג וז"ל: והיה להם מלך גדול, ודמו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח, ונפל ביד הרומיים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן בית המקדש ע"כ.

ונראה שדברים אלו ברורים בדברי הרמב"ם בפהמ"ש שההקדמה לפ' חלק וז"ל: . . וכל מי שיקום עליו יאבדוהו השם יתעלה וימסור אותו בידו . . ע"כ. ושם באותו הקדמה אומר הרמב"ם בפירוש וז"ל: והמשיח ימות וימלוך בנו ובן בנו [ועד שתמות] תתמיד מלכותו זמן רב מאד . . ע"כ. נמצא מפורש שענין ההריגה לא יהיה כי "יאבדוהו השם יתעלה וימסור אותו בידו", בניגוד לענין המיתה ששייך שיהיה, ולא רק ששייך שיהיה אלא יהיה בפועל "והמשיח ימות", וא"כ בודאי ובודאי שבנוגע למי שמתעלה בהדרגות של חזקת משיח ובודאי משיח, יכול להיות שימות ואי"ז סתירה כלל וכלל כמו שיהיה אצל משיח כפשוטו[3], ויכול להיות שיקום בתחי[4].

ג. והנה במבט ראשון נראה שכוונת הרמב"ם ב"ואם לא הצליח עד כה" הולך על כל הענינים שמנה הרמב"ם עד בנין בית המקדש וקבץ נדחי ישראל. ולפ"ז הפי' ב"או נהרג" יהי' שאף אם הצליח ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל – ואז נהרג גם הוא אינו יכול להיות משיח[5].

אבל קשה לבאר כן דהנה בלקו"ש חכ"ז ע' 200 ואילך מבאר רבנו דברי ר"ע וחכמי דורו בבהע' 96 וזלה"ק: לא רק ב"חזקת משיח" . . ע"כ. ובפשטות כוונת רבנו הוא מצד לשון הרמב"ם שהוא ה"מלך המשיח" ומקורו, מהמדרש שהלשון שם הוא מלכא משיחא.

וראיתי מבארים[6] שהם דימו שהוא משיח בודאי וע"י שנהרגו נתגלו להם שהגדר של משיח ודאי הוא רק אחר בנין בית המקדש וקבוץ גליות. ולכ' מזה ברור שאם הי' מי שהוא משיח ודאי אינו יכול להירג, כי זה הי' להם ראייתם שאין זה הגדר של מי שהוא משיח ודאי, כי אם זה שלא הי' משיח הי' רק מפני שנהרג אז לכ' אין הוכחה שבכדי להיות משיח ודאי צריכים קיבוץ גליות ובנין בית המקדש.

וא"כ קשה לפרש דברי הרמב"ם שמי שלא הצליח עד כה פירשו כל הענינים להיות משיח ודאי ואז יוצא שהפי' ב"או נהרג" הוא שאם מי שהוא משיח בודאי ונהרג שוב אינו משיח ודאי, כי לכ' זה אינו שייך כנ"ל שזה הי' ראייתם שהי' רק בחזקת משיח מזה שמת, כי זה אינו שייך במי שהוא משיח בודאי[7].

ואין לבאר ש"ואם לא הצליח עד כה" אין הפי' כל הענינים עד שיהי' משיח ודאי ואינו הולך אלא על מקצת הדברים, כי א) מלשון הרמב"ם "עד כה" משמע שהולך על כל הענינים וב) אם הרמב"ם הולך רק על מקצת הדברים הי' צריך הרמב"ם לומר ענין זה מיד אחר מקצת דברים אלו, וצ"ע כעת.

---

[1] והנה הרב יחזקאל סופר שליט"א מבאר בפרדס חב"ד גליון 9, ועד"ז כותב הרב י"ד קלוזר שליט"א בהערות התמימים ואנ"ש של ישיבת כפר חב"ד, ועוד העיר בזה הרב ארי' ליב קפלן ז"ל בפרדס חב"ד גליון א', שכל הדברים שמשיח עושה צריכים להיות רק בהצלחה, ואם יש איזה מניעה בהצלחתו הרי זה ראי' "שאינו זה שהבטיחה עליו תורה", הכל בהצלחה בלא מניעה ועיכוב

והרב י. סופר שליט"א מביא ראי' מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש שלו בהקדמה לפרק חלק בקטע המתחיל "אמנם ימות המשיח" וז"ל שם: וכל הפסוקים מסורים על הצלחתו והצלחתו עמו . . ע"כ. הא למדת שלדעת הרמב"ם זוהי מילתא דפשיטא הנובעת מכל פסוקי המקרא - ולא מצינו בשום פסוק רמז לאפשרות של הפסקה, ואדרבה מכל פסוקי התורה שהבטיחה עליו משתמעת הצלחתו המוחלטת, עכת"ד

ולא הבנתי כי המעיין בפי' המשניות שם יראה שהמדובר הוא בזמן של משיח ודאי - בימות המשיח כפשוטו וז"ל: אמנם ימות המשיח הוא זמן שתשוב מלכות לישראל ויחזרו לארץ ישראל ויהיה אותו המלך גדול מאוד ובית מלכותו בציון יגדל שמו וזכרהו יהיה מלא הגוים יותר מן המלך שלמה וישלימו אתו כל הכותים ויעבדוהו כל הארצות לצדקו הגדול ולנפלאות שיהא על ידו וכל מי שיקים עליו יאבדהו השם יתעלה וימסור אותו בידו וכל פסוקי המקרא . . וזהו לשון חכמים (ברכות לד,א. שבת סג,א. קנא,ב פסחים פח,ב. סנהדרין צא,ב. צט,א) אין בין עוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד . . ע"כ. ומפורש בדבריו שהמדובר הוא בימות המשיח, וא"כ אין הכרח משם שקודם בהזמן של חזקת משיח צ"ל רק הצלחה בלי הפסק

ומלבד זה לכ' אין לומר כדבריו כי מדברי הרמב"ם מפורש שאין אנו צריכים שההצלחה תהיה בלי הפסק, ויוכל להיות שמתחילה לא הצליח לגמרי, ושוב לאחרי כן הוא מצליח באופן מוחלטי. כי בתחילה כתב הרמב"ם וז"ל: ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה וילחום מלחמות ה' הרי זה בחזקת משיח אם עשה והצליח . . הרי זה משיח ודאי . . ע"כ. ומזה שהרמב"ם מסיים "ואם עשה והצליח" משמע שבכדי לקבל התואר חזקת משיח אי"צ להצלחה מוחלטת, (ואף שכבר דשו רבים באיזה פרט אומר הרמב"ם "ואם עשה והצליח", אם על המלחמת ה', או גם על היכוף כל ישראל. ועי' בפרדס חב"ד גליון 1 עמ' 54 מה שדן בזה הרב ארי' ליב קפלן ז"ל בענין "יכוף כל ישראל" אם צריך שגם להיות בחזקת משיח צריך להצליח לגמרי, ומבאר שמובן שכוונת הלשון "וילחום" אינה לסיום ושלמות המלחמה שהרי התנאי "ונצח כל האומות שסביביו מופיע רק לאחר מכן בסימני משיח ודאי, ואם כן בשלב זה עומד הוא עדיין בקשרי מלחמה, וזוהי פשטות משמעות הלשון "וילחום" - מעשה המלחמה. אולם הרב שד"ב וולפא שליט"א (במאמרו שבס' "והוא יגאלנו" עמ' 58 ואילך ובספרו "הנסיון האחרון" ע' עג', וראה גם מש"כ הרבנים יוסף יצחק ווילשאנסקי והעשיל גרינבערג שליט"א ב"והוא יגאלנו ע' 431 דברים דומים), שהכוונה גם ב"היכוף כל ישראל"הוא שהוא מתחיל לכוף, אבל עי' בפרדס חב"ד שם מה שחולק עליהם ואכ"מ.

אולם אפשר י"ל כי אף שאינו צריך הצלחה מוחלטת, ז.א שכל מה שעושה יצליח מיד, מ"מ צ"ל שעכ"פ אינו יורד מהצלחתו, וזהו גם בנוגע למי שמתעלה להדרגה של חזקת משיח, שצ"ל שאינו יורד ממה שהגיע כבר, אף שאינו מצליח לגמרי בכל הענינים. וזהו כוונת הרמב"ם ב"אם לא הצליח" שלא רק שהענינים לא נגמרו, אלא היו בתנועה של היפך ההצלחה.

אבל לכ' מפשטות לשון הרמב"ם משמע שגם אם לא הצליח מצד זה שלא עלתה בידו ענינים אלו, ולא רק שירד ממה שכבר הגיע הרי זה בידוע שלא הבטיחה עליו תורה.

ואפשר י"ל שאף שמדברי הרמב"ם מפורש שבכדי לקבל התואר חזקת משיח אין צריכים הצלחה מוחלטת, מ"מ אחר שכבר קיבל התואר חזקת משיח בכדי להעלות להדרגה של משיח ודאי צריך הצלחה מוחלטת בכל מה שהוא עושה [אף שאינו יורד ממה שכבר הגיע], וצ"ל שאין הפסק בההצלחה שלו, ואם לאו "הרי ידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה".

אבל לכ' קשה לחלק כן כי רק מפני שלא הצליח להתעלות בהדרגות של משיח ודאי למה נוטלים ממנו התואר חזקת משיח שכבר קיבל לפנ"ז, והדררא קושתא לדוכתא מהי כוונת הרמב"ם במי שלא הצליח "שידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה".

[2] וכדאי להעיר מדברי המערכת של פרדס חב"ד בגליון 9: אין תלמוד יוצא מידי פשוטו ומפורש בגמ' (סנהדרין צח,ב) אמר רב נחמן אי מן חייא הוא [המשיח, דמיניה סליק] כגון אמר רב אי מן חייא הוא רבינו הקדוש אין מן מתיא הוא כגון דניאל איש חמודות, וברש"י שם פי' וז"ל: אם משיח מאותן שחיים עכשיו ודאי היינו רבינו הקדוש . . ואם היה מאותן שמתו . . ע"כ.

והנחה פשוטה וברורה זו שניתן להאמין באמונה שלמה במלך המשיח שעתיד שהוא מן המתים - מלאה בספרים (ראה שדי חמד פאת השדה מערכת האלף אות ע', ובארבנאל ישועות משיחו העיון השני פ"א ועוד

והדעת נוטה לפרש דברי הרמב"ם שלא בא לאפושי מח' ואין שום מקור לדחות הדעות בגמ' הנ"ל להלכה ובודאי שהסכים גם הרמב"ם להנחה פשוטו זו עכת"ד.

[3] ואף שיש לחלק קצת בין מי שכבר נשלם אצלו הכל ובין מי שלא גמר, בפשטות אין יכולים לעשות חילוק כזה.

[4] ראה בארוכה בסי' ב.

[5] וכן פי' הרב אברהם אלאשוילי שליט"א בקובץ אהלי שם ו' קמח הערה 7, הרב ברוך אבערלאנדער שליט"א בהערות וביאורים אהלי תורה גליון ט"ז תשכ"ט.

[6] וראה ברשימת שיעורים להרי"י קלמנסון שליט"א בסוף ספרו על מס' בב"מ בקונטרוס עגאו"מ סי' ב' שמבאר עי"ז עוד ענינים, ועי' גם מה שכתב בזה הרב ארי' ליב קפלן ז"ל בפרדס חב"ד שם.

[7] והנה בפרדס חב"ד גליון 9 עמ' 901 מהרב יחזקאל סופר שליט"א מביא המדרש לקח טוב עה"פ דרך כוכב מיעקב ששייך מיתה גם אחר בנין בית המקדש וכו' וז"ל המדרש: . . שיהיו ישראל מקובצין בגליל העליון . . ויצפה עליהם שם משיח בן יוסף, והם עולים משם וכל ישראל עמו לירושלים . . והוא עולה ובונה בית המקדש ומקריב קרבנות והאש יורדת מן השמים . . ואחרי כל זאת שולח גוג ומגוג עליהם . . והוא נכנס והורג אותו בחוצות ירושלים שנאמר "והיתה עת צרה", וישראל רואין כך ואומרים אבד משיח ושוב ישוב משיח אחר . . וישראל מבקשין את אלוקיהן ואת דוד מלכם, ומיד נגלה עליהם מלך המשיח ואומר להם אני הוא מלך המשיח שהייתם מחכים ע"כ. וכן משמע בכתבי הרמב"ן לשה"ש ח,יב עמ' תקטו הוצ' מוסד הרב קוק. אבל כמובן כל זה הוא בנוגע למשיח בו יוסף, ולא למשיח בן דוד כנ"ל בדברי רבינו.