כפה עליהם הר כגיגית

א) שבת פח,א "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט,יז) א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם א"ר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב "קימו וקבלו היהודים" (אסתר ט,כז).

שקו"ט בביאור התנחומא

ב) במדרש תנחומא נח ביאר בא"ד וז"ל: "ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר (שמות יט) ויתיצבו בתחתית ההר ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתם. וא"ת על תורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא שמעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט[1]. אלא (אמר להן) על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה..." עכ"ל[2].

אבל לכ' צ"ע שהרי בע"ז ב,ב מבואר שלע"ל יהיה כמה טענת מאוה"ע ומהם שכלום כפית עלינו ההר כגיגית ולא קבלנוה כמי שעשית לישראל דכתיב "ויתיצבו בתחתית ההר" (שמות יט,יז) ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, והקב"ה תי' (ע"פ המבואר בהרי"ף על עין יעקב) שגם לפני הכפי' קיימו ישראל כמה מצוות במרה בניגוד לאומות העולם שהז' מצוות שלהם לא קיימו. ולכן רק מפני שקיימו איזה מצוות זכו שהקב"ה יכפה ההר עליהם לקבל השאר, בניגוד להאומות שלא זכו לזה מכיון שלא קיימו המצוות שלהם מקודם. אבל לכ' לפי התנחומא יכול הי' הקב"ה לומר להם שהי' קדימת  נעשה לנשמע מקודם על כל התורה שבכתב דבר שלא הי' אצל הגוים כלל, וא"כ אין להם שום טענה[3].

ואולי י"ל שאף שהי' יכול הקב"ה לומר כן מ"מ יש מעלה בזה שקיימו בפועל איזה מצוות, אף ע"ז שהקדימו נעשה לנשמע על כל התורה שבכתב.

ובאו"א י"ל שהקב"ה תי' להם שאף לפי טענתם שכלום כפית הר, יכול אני לומר שזה שישראל זכו לכפי' הי' מצד זה שקיימו מקודם איזה מצוות, משא"כ אצל האומות לא הי' להם שום זכות, ולכן בכדי לזכות לקבלת התורה הי' צריך להיות מהם ובעצמם.

ובאו"א י"ל שהקב"ה תי' להאומות שלא רק שהם לא קבלו את כל התורה, אלא יותר מזה שהם עשו נגד מה שהיו צריכים לעשות.

[1] ובתחלת דבריו ביאר וז"ל: "ולא עוד אלא שבתורה שבכתב כללות ותורה שבע"פ פרטות ותורה שבע"פ הרבה ותורה שבכתב מעט ועל שבע"פ נאמר (איוב יא) ארוכה מארץ מדה ורחבה מיני ים וכתי' (שם כח) ולא תמצא בארץ החיים ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר (במדבר יט) זאת התורה אדם כי ימות באוהל וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל..." עכ"ל.

[2] בחתם סופר או"ח סי' ר"ח ע' רנט ביאר דבריו שישראל ידעו שהקב"ה ענינו חסד ולכן קבלו את התורה אף שלא ידעו מה כתיב בה, משא"כ תורה שבע"פ שלא ידעו גדרם של החכמים לא רצו לקבלו כי אפשר שלא יהיה שייך לשמוע עליהם. 

ולכ' צ"ע בדבריו א) דברי החכמים הם הם דברי הקב"ה כמבואר בכ"מ ראה בתניא פ"ה ועוד. וא"כ אינו נוגע אם יודעים דרכם וטבעם של החכמים, די בזה שיודעם שהקב"ה ענינו חסד וזה כבר יודעים.

ב) ועוד הרי ידוע שהחכמים ענינם לעשות שלום בעולם כמבואר בסיום מס' ברכות ובכ"מ, וא"כ מה חשבו ישראל. אולם אפשר י"ל שהם לא ידעו את זה, אבל אין לומר שגם זה שדברי תורה הם "דבר הוי'" גם זה לא ידעו שהרי זה הוי א' מהי"ג עיקרים, והוי חידוש גדול לומר שלא ידעו מזה.

ג) ואם ירצה לומר שגם זה לא ידעו לא הי' צריך הקב"ה לכפות עליהם הר, ולכ' די שהקב"ה יאמר להם שדברי החכמים הם דבורים שלי, ואז יקבלו גם תורה שבע"פ ברצון וכמו שקבלו תורה שבכתב.

ד) ועצ"ע שהרי בדברי התנחומא אין כל רמז לפירוש החת"ס שהרי מדברי התנחומא משמע שזה שלא רצו לקבל התורה שבע"פ הוי מכיון שהוי יותר מכדי יכולתםם, ז.א שגם אם בתורה שבכתב הי' יותר מדי לא היו רוצים לקבלו.

ונראה שכוונת שתנחומא הוא כפשטות המשעות שלא רצו לקבלו מכיון שהוי יותר ממה שהיו רוצים לעשות.

אבל עוד יל"ע אם זה שלא רצו לקבל התורה שבע"פ הוי רק בנוגע להגזירות והתקנות של החכמים, או גם בנוגע לפירושם של החכמים בהתורה עצמם – הי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. ולכ' מהגמ' משמע שהוי בנוגע.

[3] שו"ר שהרי"ף על העין יעקב הקשה כעין קושיא זו לשי' תוס' שנעשה קודם לנשמע הי' לפני הכפית עליהם, ותי' שגם זה נכלל בהתי' של הקב"ה, אבל לכ' אי"ז פשטות המשמעות של הגמ', ולכ' זה הי' צריך להיות עיקר תירוצו של הקב"ה ועיקר חסר מן הספר.