א). בפרשת ויצא פכ"ט פ' יא "וישק יעקב לרחל וישא קלו ויבך". ובמפרשים ישנם כמה ביאורים איך נשק יעקב לרחל, שהרי כ' יש איסור נגיעה. וברמב"ן על פסוק ט' מביא מרבי אברהם שתירץ שנשיקה בלמ"ד איננה בפה רק נשק אותה על ראשה או על כתיפה ועי' שם בתחילת דבריו שביאר באו"א.
ונראה לבאר זה באו"א,
שבאמת נשק אותה, ואפשר שהי' גם בפה. ובהקדם המבואר בלקו"ש ח"ה עמ' 145ואילך, בענין קושית המפרשים איך נשא יעקב שתי אחיות לכ' ישנו איסור של "ואשה
אל אחותה לא תקח" (אחרי יח,יח). ועי' ברמב"ן תולדות יט,לב ובעוד מפרשים.
ורבנו מפרש ע"פ פשש"מ, שהקיום של האבות בכל התורה הי' רק בתור חומרא,
ואין חומרא דוחה ענין של חיוב וציווי. וענין של ציווי אינו רק בנוגע לשבע מצוות
ב"נ, אלא הי' גם עניינים אחרים, כמו כיבוד אב ואם שאף שלא נצטווו עד מרה בזה
(רש"י משפטים כד,ג), מ"מ רואים אנו שיעקב נענש על שלא קיים כבוד אב ואם
(רש"י וישב לז,לד). והטעם שנענש הוא מכיון שזה היה מהענינים שהב"נ גדרו
עצמן בהן, וזה יש לו תוקף לא רק מצד דיני ב"נ, אלא גם כמו דיני תורה. ומבאר
רבנו שענין של רמאות הי' מהענינים שגדר עצמם בהן, ולכן אם יעקב לא היה נוטל את רחל
לאשה, הי' יוצא מזה ענין של רמאות שיש לו תוקף של דין ב"נ כי גדרו עצמן בזה,
וגם דין של תורה ולכן דחה את החומרא שלו באיסור אחות אשתו[1]
ועד"ז יש לומר
בענינינו, שענין של נשיקת קרובים הוי דבר הרגיל ומקובל, והוי מנהג המקום וכמו דבר
שגדרו עצמן בהן. ואף שמסתמא זה לא הי' דין שגדרו עצמן בהן- מצד הבתי דינים וכדומה-
מ"מ מכיון שזה היה' דבר רגיל, אם לא הי' עושה כן הי' יוצא שהיא הי' מתבייש,
ומסתמא זה הי' דבר שגדרו עצמן שלא לבייש. ולהעיר מברכות ו,ב א"ר חלבו אמר רב
כל שיודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום.. ואם נתן לו ולא החזיר נקרא
גזלן. אבל עוד צ"ע אם רחל קיים כל התורה, כי אם היא ג"כ קיים עוד
צ"ע כי אז היא לא הי' מתביישת. וצ"ע.
ואין להקשות שאז היא לא ידעה
שהוא קרובה, כי רק בפ' י"ב "ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא"
וא"כ אם לא היה נושק אותה אין בושה כי אינה יודעת, כי בראב"ע מבואר ש'ויגד' פירושו שכבר אמר, ובה'עמק
דבר' ביאר באו"א שהיא כבר ידעה שהוא קרובה, אבל לא בדיוק איך הוא קרובה.
ב). ויצא פרק כח,כ "וידר
יעקב נדר לאמור...". ולכ' בנדרים כ,א מבואר "שאל תהי' רגיל בנדרים כל
הנודר אף ע"פ שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא" וכן נפסק להל' ביו"ד
סי' רג, וצ"ע איך נדר יעקב.
וישנם כמה תירוצים בראשונים
ע' תוס' בחולין ב,ב, וברשב"א ובשטמ"ק נדרים ט,ב. וא' מהתירוצים מביא השיטה
שם, "והיא דוידר יעקב נדר קודם מתן תורה ולא נהיר...". ובפשטות הטעם שלא
נהיר הוא מצד זה שקיימו האבות כל התורה, וצ"ב בסברת הי"מ.
ונראה לומר, בהקדם המבואר
בלקו"ש שם הערה 24 ליישב קושיא המובא שם בענין איסור שתי אחיות, וזלה"ק:
"גם יש לומר שמכיון שהטעם דאשה אל אחותה לא תקח הוא "לצרור",
בנדו"ד גבי לאה ורחל מכיון שרחל מסרה הסימנים לללאה (רש"י פרשתנו כט,כה)
וא"כ הרי בודאי שלא תהי' צרה לה, ליכא איסור דאחות אשתו (ע"ד
הפשט)" עכלה"ק.
והיוצא מדברי רבינו יסוד שאף
שקיימו האבות כל התורה, מ"מ במקרה שטעם האיסור אינו שייך אז לא קיימו אותו,
אף שע"פ הלכה לכ' אומרים שלא שייך לחלק בין מקרה א' לחברתה.
וע"פ יסוד זה אולי יש
ליישב הנהגות יעקב אבינו בענין הנדר, כי הטעם מבואר בגמ' שם שאסור לעשות נדר הוא
מכיון ששייך שלא יקיימנו, וא"כ אם יעקב ידע בודאי שייקימנו מותר לו לעשות
נדר, אף שאחר מ"ת אין יכולין לעשות, וצ"ע.
[1] לכ' כוונת רבינו בזה שהענינם שגדרו את עצמם בהם יש לו גם דין של
תורה, ז.א. שהענינים שהם גדרו את עצמן בהן יש לו דין תורה אף שלכ' אי"ז מהשבע
מצוות ב"נ, הוא מצד זה שאחד מז' מצוות ב"נ הוא לקבוע בתי דינים, ולכן מה
שהם גודרים את עצמם פירושו שהוי מצד הבתי דינים שלהם ולכן הוי דין תורה ויל"ע.
No comments:
Post a Comment