ביאור השייכות בין "ויחן שם ישראל" –
אחדות ישראל למ"ת
א). "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט,
ב). ורש"י שם כותב וז"ל "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות,
בתערומות ובמחלוקת" עכ"ל. וצ"ב בהשייכות בי"ז לקבלת התורה.
ונראה לומר שהוא ליישב שאלה פשוטה, שהרי במ"ת
הי' חתונה (כדלקמן), ובחתונה יכול להיות רק חתן א' וכלה א' (עכ"פ מצד חרם
דרבינו גרשום), וא"כ לכ' בחתונה זה הי' יותר מזה, ולע"ז בא הענין של
"ויחן שם ישראל", שנעשו כאחד, כדלקמן[1].
הבנה א' במי הוי החתן והכלה, ועפ"ז ההכרח
לאחדות ישראל במ"ת הוי רק מדרבנן
ב). דהנה בשיר השירים ג, יא כתוב "ביום
חתנתו", ורש"י שם בד"ה ביום חתונתו פי' וז"ל: "יום מתן
תורה, שעטרוהו להם למלך וקיבלו עולו" עכ"ל. ועד"ז בתענית כו, ב
עיי"ש.
מי הי' החתן ומי הי' הכלה? ראה רש"י ביתרו
יט, יז ד"ה לקראת האלקים וז"ל: "מגיד שהשכינה יצאה לקראתם, כחתן
היוצא לקראת כלה, וזהו שנאמר "ה' מסיני בא" (דברים לג, ב), ולא נאמר
לסיני בא (מכילתא)" עכ"ל.
ולפי הבנה זו, שה' הי' החתן וישראל היו הכלה, נמצא
שהוי חתן א' וכמה כלות, וא"כ השאלה דלעיל הוי רק מדרבנן, שהרי מדארוייתא יכול
להיות יותר מכלה אחת.
הבנה ב' במי הוי החתן והכלה, ועפ"ז ההכרח
לאחדות חשראל במ"ת הוי מדאורייתא
ג). אבל ראה בפסחים מט, ב "תורה צוה לנו משה
מורשה" (דברים לג, ד), אל תקרי מורשה אלא מאורסה. ובלקו"ת ברכה צד, ב-ג
מקשה וז"ל: "והנה ארז"ל בפסחים שם אל תקרי מורשה אלא מאורסה,
שהתורה נק' כלה, וכ"ה ברבות תרומה שם. וצ"ל דהא ארז"ל במשנה
ספ"ד דתענית, ביום חתונתו זה מתן תורה. ופי' ביום חתונתו, משמע שכנס"י
נק' כלה. וא"כ התורה נקרא חתן כו'" עכ"ל[2].
ולפי הבנה זו שהתורה הוי הכלה וישראל החתן,
וא"כ יוצא שהי' הרבה חתנים, וכלה אחת, ויוצא שהשאלה הוי גם מדאורייתא, איך
יכול להיות חתונה כזה. וע"פ מה שביארתי בענין ויחן שם ישראל א"ש.
No comments:
Post a Comment