בתורה נקראת החג חג המצות (ויקרא כג, ו), אבל אנו קוראים החג פסח. ובשפת אמת (ראה סדר הערוך ח"ב ע' כז, וע' לג) כתב שהשם פסח, שהוא מלשון קפיצה ודילוג, בא להורות שהיו ישראל שקועים במ"ט שערי טומאה, והקב"ה ברוב רחמיו לא המתין לאתרותא דלתתא, אלא דילג על הכל וגאל את אבותינו באתערותא דלעילא. וביודיענו שאין ביכולתנו להכין עצמו כראוי לקדושת החג, בלא שהקב"ה ידלג על המדרגות, ויערה עלינו רוח קדוש ממרום, לכן אנו קוראים לחג זה בשם חג הפסח, להורות על דילוג המדרגות, שהקב"ה יפתח את לבנו בטובו הגדול.
אבל לפי שרצון הקב"ה שהאדם לא יתרשל במצוות, ויעשה בעצמו המוטל
עליו בהכנת החג בקדושה ובטהרה, לכן לא קראה התורה לחג בשם חג הפסח, כי אם חג המצות.
ויש להעיר שגם בפסח מצרים היתה איזה סדר, דהנה במכילתא (שמות יב, נא)
על הפסוק "הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם" כתוב במדרש
"מלמד שלא יצאו במהומה . . אע"פ שיצאו בחפזון, מ"מ יצאו בסדר ולא
במהומה" ויל"ע.
No comments:
Post a Comment