שמות כד, יב "ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה
והיה שם ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם".
ורש"י בד"ה את לוחות האבן פי'
וז"ל: "כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, רבינו סעדיה
פירש באזהרות, שיסד לכל דבור ודבור מצות התלוית בו" עכ"ל[1]. (וראה שבאר הראשונים פירושים דומין).
איזה ענינים לא ידע משה
ועד"ז "ויתן ה' אלי את שני לוחת האבנים
כתבים באצבע אלקים, ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר מתוך האש ביום
הקהל" (עקב ט, י). והגמ' במגילה יט, ב דורש: "ועליהם ככל הדברים אשר דבר
ה' עמכם בהר" [שם] מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים.
ורש"י פי' שם בד"ה דקדוקי תורה: ריבויין
אתין וגמין מיעוטין אכין ורקין". ובד"ה דקדוקי סופרים: "שידקדקו
האחרונים מלשון משנת הראשונים". ומפשטות הלשון משמע שמשה שמע את כל זה. וראה
הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה.
והנה בס' העקרים במאמר שלישי פכ"ג כתב
וז"ל: "לפי שא"א שתהיה תורת הש"י שלמה, באופן שתספיק בכל
הדורות, לפי שהפרטים המתחדשים תמיד, בעניני האנשים, כמשפטים והדברים הנפעלים, הם
רבים מאד, משיכללם ספר. על כן נתנו למשה בסיני על פה, דברים כוללים נרמזו בתורה
בקצרה, כדי שעל ידם יוציאו, החכמים שבכל דור ודור, הפרטים המתחדשים וכו'"
עכ"ל.
ומשם יש להגדיר שמשה ידע הפירוש של כל העינים
שקבל, אבל העינים והמקראים שיצטריכו לחדש, מצד שהם מקראים חדשים זה לא חשב אודותם.
(ויש לעיין אם אפשר
להגדיר שידע העינים שהם למעשה מצד זמנו, אבל הענינים שאינם למעשה, כי אינם במציאות
בזמנו, כמו דיני "אלעקטריק" וכדומה זה לא ידע[2].)
והנה לכ' יש לעיין שהרי בשמו"ר מא, ו כתוב:
וכי כל התורה למד משה, כתוב בתורה (איוב י"א) "ארוכה מארץ מדה ורחבה
מיני ים" לארבעים יום למדה משה. אלא כללים למדוהו הקב"ה למשה...".
ומשמע שמשה שמע רק הכללים, ולא ששמע כל הפרטים
ודקדוקים.
ושו"ר שהשל"ה בבית חכמה מבאר דברי מדרש
זה (תניינא) אות קצב' וז"ל בא"ד: "וכשנתן לו השם יתברך התורה
שבכתב, לא היה חשך חפניו, רק שכל בהיר, מלא דעת, והבין מעצמו תורה שבעל פה . .
וזהו ענין מדרשם ז"ל (שמו"ר פמ"א ס"ו) "ויתן אל משה
ככלותו" (שמות לא, יח), כללים מסר לו, והבין מעצמו תורה שבעל פה כו'"
עכ"ל. ועפ"ז י"ל שהגמ' לעיל במגילה הוא אחר שמשה הבין בעצמו
הדקדוקים וכו', והי' ע"י שהקב"ה "הראה" אותו, ז.א. אור התורה,
שמשה הי' יכול לראות מה שכתוב שם, ויל"ע.
מה לימד משה לכל ישראל
וז"ל הרמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות
בא"ד: "והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה, אלא צוה בה לזקנים וליהושע,
ולשאר כל ישראל . . ומפני זה נקרא תורה עכ"ל.
[1] צ"ב קצת בפי' של סעדיה גאון, שפשטות משמעות
הכתובים הוא שהלוחות והתורה והמצוות הם שני דברים. ובפרט להמבואר בספורנו שמצד חטא
העגל בני ישראל זכו רק לעשרת הדברות, והשאר שמעו ממשה, ויש ליישב שהי' רק מרומז
שעשרת הדברות אבל בני ישראל קבלו הפירוש איך "התורה והמצוות" כלולים
בעשרת הדברות.
ונראה שגם משה לא ידע שאר התורה והמצוות עד שהלך
למעלה אחר מ"ת, כמבואר ברש"י ד"ה ויאמר ה' שפסוק זה הי' לאחר
מ"ת, וזה תלוי בהמח' בין ר"ע ור"י לעיל סעיף א' ויל"ע.
[2] ויש לעיין שהרי יש אומרים שיש ענינים בתורה שהוי
רק להגדיל תורה ולהאדירה, כמו בן סורר ומורה, ראה סנהדרין עא, א.
No comments:
Post a Comment